למה הם לא מדברים?

הרבה הורים מספרים על המתבגרים בבית
 שהם לא משתפים אותם במה שעובר עליהם.

 אין ספק שחוסר התקשורת הזה
 יכול מאוד לבאס ולתסכל את ההורים.
 לדעתי, זה מתסכל גם את המתבגרים,
 אפילו שהם לא מראים את זה.

יכולות להיות לזה המון סיבות
 ואצל כל משפחה זה אחרת.
 אני אכתוב כמה נקודות למחשבה.
 

האם במשפחה רגילים לתקשר אחד עם השני
 מעבר לדברים טכניים של שיעורי בית, חוגים, הסעות וכו'?

על המתבגרים שלנו עוברים דברים לא פשוטים
 והם לא תמיד יודעים איך להגיד את זה.
 גם אנחנו בתור הורים,
 לא תמיד יודעים לדבר רגשות וצרכים.
 אז אין להם איך וממי ללמוד איך עושים את זה.
 לקח לי הרבה זמן בבית שלנו להכניס שיח כזה.

כשהתחלתי ללמוד תקשורת מקרבת,
 הבן הגדול שלי היה ציני וצעק עלי -
 די כבר את עם התקשורת המקרבת שלך!
 כשהבנתי מה הצורך הכי עמוק שלי בקונפליקטים איתו
 הבנתי שהכי חשוב לי זה החיבור איתו,
 הקשר, התקשורת.

רציתי להיות כתובת בעת צרה חלילה
 או אפילו "רק" לדברים קטנים כמו התלבטויות חברתיות.
 ובזה שיתפתי אותו.
 פשוט אמרתי לו כמה שזה חשוב לי.
 שהלכתי ללמוד, כדי שתהיה לנו תקשורת אחרת
 ממה שהיה לי בגיל הזה.
 דיברתי אל הלב שלו
 וחשפתי את הלב שלי בכנות.

לפני כמה חודשים הוא שאל
 למה המורים בבית הספר לא יודעים לדבר ככה...
 הוא הבין מה שיחה כזו נותנת ומאפשרת לו.
 מה שאני אומרת,
 זה שתמיד אפשר להוסיף שיח אחר בבית
 וזה אפילו חשוב.

זה המקום בו אנחנו יכולים ללמוד מה עובר עליהם,
 מה מציק להם
 ולהוות מקור תמיכה.
 ואז הם ידברו...🥰💕🥰

מה זה מעלה בכם?♥️