איך מחזיקים את כל הכאב הזה...

קמתי הבוקר שוב לשמחת הודיה ענקית על כל אחד מהחטופים שחזר, ביחד עם כאב כל כך גדול על אלו שנשארו מאחור...

אני מרגישה את השמחה, התקווה, הכאב, הפחד, כולם ביחד, בלב וכמעט בכל חלק בגוף.

בחודש וחצי האחרונים, אני נוגעת בכאב שלי בצורה מאוד מבוקרת.

לפעמים אני בכלל לא מעזה לגעת בו ולתת לו מקום.

הוא מאיים כאילו הוא בור ללא תחתית, שאם רק אגע בו, אפול לתוכו ולא אדע אם ואיך אצא משם.

מידי פעם אני נזכרת בדרך האמפתיה לגוף, שלמדתי בסדנה שהיתה שניה לפני שהכל התחיל, כאילו המנחה ידע מה יקרה פה וכמה כאב יעלה מיד אחריה.

הדרך הזו מאפשרת לי כשעולה כאב, קצת לגעת בו ולנשום עוד קצת אוויר פנימה.

בשבוע שעבר כשתמכתי בדרך הזו בחברה, עלה בי רצון עז להביא אותה לעוד אנשים, אולי זה יעזור בימים קשים אלה.

שני חברי לב יקרים הצטרפו אלי ובכל פעם מישהו מאיתנו היה ביחד עם מישהו אחר בכאב שלו, כדי שנביא גוונים שונים של אמפתיה. אין בזה דרך אחת נכונה, כל אחד מאיתנו הביא משהו קצת אחר וזה היופי שבה.

יש בזה (פשוט?) להיות עם מישהו בכאב שלו ולתמוך, עם הרבה אמפתיה לכאב שבגוף.

מקווה שהסרטון יתרום ויתמוך גם בכם

תודה ללילך בן דרור ועומר קרן היקרים על השתתפותם ותמיכתם בפרויקט הזה