"לא מכבדים אותי פה אז אני גם לא מכבדת אותם."
"למה היא לא מכבדת אותי?"
"את לא מכבדת אותי!"
לפעמים יש מילים שאני שומעת בשבוע אחד מכל מיני אנשים שונים ומוזר לי ההדהוד הזה, למה כולם השבוע מתעסקים בכבוד?
כשאני מחלקת את כרטיסית הצרכים והרגשות בסדנאות, הצורך בכבוד מקבל לא פעם במה.
"חשוב לי שיכבדו אותי. שיתנו לי כבוד. מגיע לי כבוד"
מה זה הכבוד הזה?
"למי למי, יש יותר כבוד?" התנגן לי בכל פעם שהוזכרה המילה.
אני זוכרת שכשהייתי צעירה יותר, לא הבנתי את העיסוק הזה בכבוד.
אולי כי בכל פעם שזה נאמר, התכווצתי אל מול מה שנשמע באוזניי כדרישה לעשות משהו, גם אם אני לא רוצה, רק בשביל שהאחר ירגיש טוב.
כבוד התחבר לי למשהו כוחני שמישהו לוקח ממני ולא מקבל ממני מתוך בחירה שלי.
מוכר?
משהו כמו - לא יפה, תכבדי אותו (ואז לעשות את אותו הדבר שאני ממש לא רוצה לעשות)
הייתי רוצה להתחבר למקום הזה של אנשים סביבי שהכבוד חשוב להם.
מה יש שם מתחת?
אולי אם מכבדים אותי אז יש לי מקום בעולם?
אם מכבדים אותי אני מרגישה שווה או משמעותית?
האם זה חיפוש אחרי אהבה?
אשמח לשמוע מכם, מה זה עושה לכם ואיך אתם מתחברים או לא למה שעלה לי?
Comments