גם אתם מתאכזבים בכל פעם מחדש? על ציפיות וביקורת

בתור ילדה הייתי ילדה טובה. כזו שעושה מה שההורים רוצים ואפילו מעבר.

דואגת, מנקה את הבית, אופה עוגות ומכינה ארוחות שבת בבוקר.

לומדת ומשקיעה, ציונים טובים.

מה שנקרא נחת.

עם ההתבגרות שלי והמשפחה שהקמתי עם בן זוגי,

הציפיות האלו,

של הסביבה ממני ושלי מעצמי המשיכו לחיות בתוכי.

הרגשתי אשמה כשלא עשיתי את מה שצריך.

הרגשתי אהובה כשעשיתי משהו שהוא מעבר ליכולותיי אבל תורם לאחר.

גם היום, כשאני נשואה ואמא לשלושה,

הציפיות ממשיכות הלאה, וגם לי יש ציפיות מהסביבה.

כשהציפיות האלו לא מתמלאות עולים בי השיפוטים והביקורת.

כשבן זוגי לא מסדר אחריו - הוא בלאגניסט

ומה הוא חושב לעצמו, שאני המשרתת שלו?

כשהילדים שלי יושבים על הספה ומבקשים שאביא להם דברים- הם מפונקים!

כשאבא שלי דורש שאבוא לבקר אותו יותר - הוא לא רואה אותי ממטר ומעצבן!!

כשלמדתי תקשורת מקרבת הבנתי שיש לי בחירה, אני יכולה לעצור.

אני יכולה לצפות, לבקר ולהתמלא בשיפוטים בראש,

ואז לבחור מה לעשות עם זה.

אני יכולה לצעוק ולהתעצבן.

אני יכולה לשתוק ו"לבלוע" את הכעס.

ואני יכולה לנצל את הקונפליקט הזה,

כדי להתחבר עוד אל האנשים שקרובים אלי בחיי,

להגיד מה חשוב לי מבלי להאשים ולשפוט,

בלי לתת להם הרגשה שהם לא בסדר.

זה נקרא התמרת שיפוטים לצרכים וזו אחת מאבני היסוד של התקשורת המקרבת, NVC.

מה חשוב לכם? למה אתם זקוקים?

אתם מוזמנים להוריד את כרטיסיית הצרכים והרגשות באתר ולנסות לפענח-

מה הצרכים שלכם, שנמצאים מתחת לשיפוטים.

ואם אתם רוצים, אני כאן לעזרה בכל שאלה,

התקשרו, שילחו לי הודעה או השאירו פרטים בצור קשר.

ניתוח אחרים הוא ביטוי לצרכים ולערכים שלנו, ד"ר רוזנברג