לפעמים אני חופרת עם הורים, מה חשוב להם, בהורות שלהם, ביחסים עם הילדים...
הרבה פעמים אנחנו מגיעים לפחדים שלנו כהורים, שהם לא יסתדרו בחיים- שהם לא ימצאו עבודה, שהם יגורו עד גיל מאוחר בבית, שהם לא ימצאו זוגיות או שלא ידעו להיות בה, שהם יהיו מכורים למסכים ולא יצאו מהבית, שלא ילמדו כמו שצריך, לא חסר.
פעם דיברתי עם יאיר (14) על זה, על הפחדים שלנו כהורים, שלפעמים, אם הולכים ממש רחוק עם המחשבות, אפשר להגיע לזה שהם יהיו מכורים לסמים, זרוקים בפינת רחוב, ללא בית... קורה לכם לפעמים לחשוב על זה?
ואז יאירי סיפר לי את הבדיחה הזו- פעם היה ילד שאיבד את העט שלו ולכן לא עשה מבחן, ובגלל שלא עשה את המבחן לא היתה לו תעודת בגרות כשאין תעודת בגרות- אין עבודה כשאין עבודה- אין כסף כשאין כסף- אין אוכל כשאין אוכל- רעבים כשרעבים מתים! מסקנה: אסור לאבד עט!
ויש בזה משהו, בזה שאנחנו הולכים מדברים קטנים, כל כך רחוק.
נסו לשים לב אצלכם, מתי זה קורה? שאם תתנו דרור למחשבות, ותשאלו את עצמכם, אז מה יקרה אם...? ואם זה יקרה, אז מה יכול או עלול לקרות...? מה עולה אצלכם? איך מתמודדים עם הפחדים האלה?
הפחדים האלה מנהלים את התקשורת שלנו עם הילדים, הם יושבים על צרכים מאוד עמוקים שלנו. בסדנאות אנחנו לומדים מה לעשות עם הפחדים, והצרכים, שלי ושל הילדים שלי, כדי לייצר תקשורת אחרת.
Comments