כשמאיה היתה בת עשר, הייתי בסדנה של חברה טובה שלי בנושא מיניות ומגדר,
והבנתי עד כמה אני מעבירה ומחזיקה רעיונות
שלא תמיד באמת תואמים את מה שאני רוצה להביא בהורות שלי.
התחלתי לחקור את עניין המבוכה סביב מיניות, למה כל כך קשה לדבר על זה? האם גם המבוכה היא תוצאה של העברה דורית?
כששאלתי אנשים סביבי,
לרוב קיבלתי את התשובה- כי זה מביך.
כי זה מתעסק בדברים הפרטיים שלי.
ניסיתי להבין איזה צורך עולה שם.
בביטחון?
שלא יפגעו במה ששלי?
בפרטיות?
מצד שני, אני לא מתכוונת לדבר עליך,
אלא על תהליכים טבעיים שקורים בגוף של כל אישה,
או של גבר.
למה זה משהו שמדברים עליו בסוד?
הסתובבתי עם המחשבות והרגשות סביב זה,
בחנתי את הצרכים והרגשות שלי שמתחת,
ולאט לאט הבנתי שהגיע הזמן להביא את זה הביתה.
עם כל הרגשות סביב זה,
כולם לגיטימיים.
המבוכה,
הפחד מהשינוי,
הרצון לדעת,
הרצון לתמוך,
כולם חשובים ורצוי שיהיו על השולחן.
כשהתחלתי לברר איך לגשת לנושא,
ואיזה ספר כדאי לקנות "לה",
הבנתי שהספר צריך להיות עבור שתינו,
כי הוא רק הפתח.
וחזרתי לאילת.
הספר הישן מפעם.
קראנו פרק אחר פרק.
בכל פעם עלו שאלות,
עניתי וחיפשנו ביחד,
מה רלוונטי יותר להיום,
מה פחות.
ובתוך כל זה,
היא רצתה להיות מוכנה.
וחשבתי לעצמי,
אולי זה מה שהיה חסר לי.
שמישהו ילך איתי ביחד,
יכין אותי,
ריגשית,
וגם פיזית,
לאירוע הזה,
של הווסת הראשונה.
שלא אהיה מופתעת,
שאוכל לשאול את כל השאלות,
בפתיחות.
אולי גם זה חלק מהמבוכה. הסוד.
חלק מהשיחות כמובן סבבו בנושא הפרקטי-
תחבושות,
טמפונים,
מה כן,
מה לא.
שיתפתי אותה מה עבר עלי עם כל אחת מהאפשרויות,
וכל כך שמחתי שיש לה את האפשרויות הטבעיות,
שיחסכו ממנה הרבה בעיות פיזיות כמו דלקות, פטריות ועוד...
הכנו לה תיק קטן,
ובו תחתונים להחלפה ותחתונית רב פעמית
(של כותנה- תחבושות רב פעמיות מכותנה אורגנית, כבר יותר מ-10 שנים שאני קונה אצלה)
והיא הולכת איתו בתיק בית הספר.
התחלה חדשה,
מרעננת,
דרך נשית.
מי שמעניין אותה לדעת עוד על הדרך המשותפת של הבת שלי ושלי בתחום הזה, מוזמנת לדף הפייסבוק של כותנה (כותנה- תחבושות רב פעמיות מכותנה אורגנית) שם אספר ואענה על שאלות בתחום הזה💗
Comments