למה הם לא מקשיבים לי?

"למה את לא מקשיבה לי?" "הילדים שלי לא מקשיבים לי!"

לאחרונה חשבתי על זה וגיליתי שלפעמים מאחורי המשפטים האלה מסתתר בעצם - "למה אתה לא עושה מה שאני אומרת?" או "תעשו מה שאני אומרת!"

איך קרה ההיפוך הזה בין הקשבה וציות?

מה אני מבקשת כשאני אומרת לילדים "תקשיבו לי"? אני מבקשת שיקשיבו לצורך שלי בשיתוף פעולה, בסדר, בהרמוניה. וכשהם עסוקים בלשחק או לצייר, הם מבקשים שאקשיב לצורך שלהם בהנאה, משחק וכיף. וכשזה מתנגש, מה עושים אז?

גם לי היה קשה להקשיב. גם היום זה לא תמיד קל. להקשיב לעצמי, להקשיב לאחרים, להכיל... עם כל הרעש מסביב, העומס והלחץ... זה לא פשוט. ולהקשיב לצרכים שמאחורי המילים זה בכלל נראה כמעט בלתי אפשרי...

אחד הדברים הראשונים שלמדתי בלימודי תקשורת מקרבת זה איך להקשיב. זה היה כמובן אחרי שלמדתי לפתוח את הלב. ולמדתי להיות בשקט. התקשורת המקרבת נותנת לי הזדמנות, פעם אחר פעם למצוא את השקט הפנימי שלי. ואז אני יכולה להקשיב. לעצמי, לאחרים, עם חיבור מלב אל לב.