פתאום הבוקר הבנתי שזה פרויקט החיים שלי.
הייתי במפגש קהילתי וחבר שאל אותי על התקשורת עם הילדים שלי,
מההתבוננות שלו מהצד, איך אני עושה את זה?
ישר רציתי להגיד לו, אתה יודע, לא הכל ורוד, יש משברים, יש רגעים קשים...
אבל עצרתי את עצמי ולרגע לקחתי את השאלה פנימה.
כן, זה פרויקט החיים שלי.
בערך מהרגע שהראל נולד,
הבנתי שאני רוצה אחרת.
(וגם כי להניק ברוגע ולצעוק על הגדולים לא עבד לי ביחד...)
אני משקיעה בזה המון,
במחשבות,
בלהרגיש,
לראות דברים מהצד שלהם,
ללמוד,
להתפתח,
האמת שזו הסיבה שהלכתי ללמוד תקשורת מקרבת.
לא ידעתי אז מה אני אמצא.
מצאתי כלים לחקירה יומיומית,
איך הגבתי,
מה עניתי,
מה אני רוצה?
איך אפשר אחרת, בהנחה שזה מה שאני רוצה?
עיקר העבודה מבחינתי היא איפה אני יכולה להיות כנה בעוד רמה.
עם עצמי ואז איתם.
כמה פתיחות אפשר להביא ליחסים איתם?
זו אחת הסיבות שאני כל כך מתרגשת להביא את הסדנה החדשה הזו לכנס-
מקרבת על שולחן.
יש כל כך הרבה נושאים מרתיעים,
ממיניות ועד כסף,
ממוות ועד משמעות החיים,
ולרוב הם ישארו שם,
מתחת לשולחן.
בואו להוציא אותם לאור,
נהיה בזה ביחד,
סדנאות "להתחבר עם המתבגר" - הסדנא הקרובה כאן
בתמונה - מהטיול שלנו בקיץ, פעם ראשונה רק ארבעתנו בחו"ל
Opmerkingen