על הסתרה ושקרים של מתבגרים

למה היא מסתירה ממני?

למה הוא משקר לי?

רק המחשבה הזו מעלה כעס!

אני כל כך משתדלת,

להשאיר שיח פתוח,

לשמוע,

להקשיב,

ועדיין.

זה בכלל לא משנה על מה,

אלכוהול,

שעות שינה,

הברזות מבית הספר,

מה רואים במסכים...

אוף!

למה הם עושים את זה?

בסדר, גיל ההתבגרות,

הם רוצים למצוא את עצמם,

לבטא את עצמם,

אבל למה ככה?

אני רוצה להיות כתובת!

רוצה לדעת מה קורה איתם!

כן, אני דואגת.

דואגת לקשר שלנו,

דואגת שיקרה להם משהו.

שומעת על כל כך הרבה דברים מסוכנים,

ממש מפחיד!

מה שבני נוער עושים היום...

ואני, חסרת אונים.

ממש הייתי רוצה לשלוט במצב,

לדעת מה קורה איתם בכל רגע.

האם זה בכלל אפשרי?

נושמת.

רגע מנסה להבין,

מה חשוב לי?

חשוב לי לשמור על שיח פתוח.

חשוב לי שישתפו אותי וידעו שאני כתובת בכל רגע.

אז מה אני עושה עם ההסתרה הזו?

למה הם מסתירים או משקרים?

מזכירה לעצמי, זה לא אישית נגדי, זה אישית בעדם.

יש להם צרכים מאחורי זה.

צורך בבחירה, באוטונומיה,

בחקירה והרפתקנות, כל כך הרבה דברים מתמלאים ברגעים האלה.

נזכרת בעצמי בגיל הזה.

למה הייתי זקוקה?

רק לידיעה שאני לא לבד.

שיתמכו בי, לא משנה מה אני אעשה.

רוצה לשבת איתי לקפה?

מה שלומך?

איך היה עם החברים?

מה עשיתם ביחד?

איך היה בבית הספר?

מתעניינת.

כשמגיע הזמן שואלת-

בא לך שאספר לך קצת עלי בתור נערה?

כן!

כמה שאני הברזתי....

בתמונה מאתמול, איכשהוא היא מרגישה לי קשורה