פורים בפתח?

פורים השנה בטח לא ייראה אותו הדבר כמו בשנים קודמות.

פתאום עלה לי הפוסט הזה (מצורף כאן למטה), מלפני שנתיים, והבנתי כמה כדאי השנה להתכונן, במיוחד לאור חוסר הוודאות-

יכול להיות שלא נחגוג את פורים,

או שהחגיגות יהיו מצומצמות.

יכול להיות שנהיה בבידוד, וכל שאר העולם יחגוג (קרה לי בשנה שעברה)

ויכול להיות, פשוט, שהתחפושת זה לא מה שרצינו.

החג הזה מלא שמחה, ממש "מוכרחים להיות שמח"

אבל מה אם לא?

********************************************************************

19.3.2019

"הרסתם לי את כל הפורים!!" "הרסתם לי את כל הפורים!!"

איזה בוקר היה לי עם הבת האמצעית שלי! אמנם עוד לא בגיל ההתבגרות (רק בת רבע ל -11) אבל המשפט "הרסתם לי את כל הפורים!!" נשמע פה כמה פעמים הבוקר. מה לא עשינו בשביל התחפושת שלה, גזרנו, תפרנו, קנינו אביזרים וצבע לשיער וגם פאה (שהיא לא אהבה) ושלל הכנות אחרות...

ועדיין, הבוקר, אחרי ששמנו את הצבע לשיער (שברגע האחרון חברה עשתה עבורנו מאמץ וקנתה ואני נסעתי להביא בשש בבוקר!) היא הבינה שהצבע הזה יורד על הידיים כשמגרדים בראש... "למה לא אמרתם לי קודם? למה לא הזהרתם אותי? הרסתם לי את כל פורים!!"

ושני הבנים, אחד כבר רוצה לגן והשני קבע עם חבר מוקדם בבוקר בבית הספר וצריך כבר לצאת... גם היא צריכה כבר לצאת...

נושמת. שולחת את אופיר (בעלי) עם הגדול לבית הספר, שלפחות הוא לא יאחר. נושמת את מאיה. שנמצאת במצוקה כי זה לא מה שהיא רצתה... "דמיינת שזה יהיה אחרת?" "כן" היא עונה. "רצית שהשיער יהיה ממש צהוב?" "כן" היא עונה. "והצבע מבאס והפאה גם לא מצאה חן בעינייך?" "כן" לאט לאט היא נושמת. "מה בא לך?" "להוריד את הצבע! ותגזרי לי את הפאה שתהיה יותר מצולחת ואקח אותה אם אבחר לשים אותה בסוף. אני ריככתי את השיער מלבן לצהוב, אמא, אז אני ארכך אותו לחום, השיער שלי הרגיל, זה בסדר" (הקיסרית הילדותית במקור עם שיער לבן, וכשלא מצאנו פאה לבנה החלפנו לצהובה)

בואי. הורדנו את הצבע. הראלי הסתכל המום על כמויות הצבע שנשטפות וחיכה בסבלנות. שטפנו, סירקנו, ייבשנו עם פן. מוכנה חיפשנו טרמפ לבית הספר (כי נוסף על הכל אוטו אחד במוסך כבר שבוע...) ואפילו מצאנו.

בשמונה וחצי היא יצאה לכיוון בית הספר. מהאוטו היא שולחת לי נשיקה גדולה ואומרת "תודה אמא, על כל מה שעשית בשבילי הבוקר, אני אוהבת אותך...."

היה שווה ללמוד תקשורת מקרבת. נשבעת. זה היה נגמר אחרת לגמרי, בטח כשאני אחרי 5 שעות שינה...

בתמונות הקיסרית הילדותית כבר מרוצה והצב שחיכה בסבלנות רוצה כבר לגן!