תירגעי כבר! מה יש לך?
כשאתם קוראים את זה, האם זה אבא לילדה שלו? האם זה מתבגר לאמא שלו?
היום בבוקר, שמעתי אמא צועקת על הבת שלה - תירגעי! אם לא תירגעי לא אקח אותך...
זה הזכיר לי פוסט שקראתי אתמול, על המשפטים המעצבנים ביותר שמתבגרים אומרים להוריהם. המשפטים האלה *בדיוק* היו שם, בתגובות של ההורים לפוסט- אמא, תירגעי כבר! מה יש לך? תרגיעי!
אנחנו רוצים בשביל הילדים שלנו יותר. שידברו, שיתקשרו, שיביעו את עצמם.
כמה הורים אני פוגשת, שמבקשים שהילדים שלהם ישתפו, כשהם בעצמם לא משתפים. שרוצים שהילדים יספרו כל מה שעובר עליהם, כשההורים עצמם שומרים הכל בסוד. שרוצים שהילדים ידעו שלא תמיד צריך להיות חזקים, ומותר לפעמים להישבר, אבל הם בוכים בסתר...
אין כמו מודל לחיקוי חי בבית. שצועק, שבוכה, שמשתף גם כשקשה... שסומך, שמבקש עזרה...
ד"ר מארשל רוזנברג, אבי התקשורת המקרבת, מספר שהוא פעם הגיע הביתה אחרי יום קשה בעבודה וביקש מהילדים שלו שיהיו בשקט כי עבר עליו יום קשה. אחד הילדים שלו פנה אליו ושאל אותו- אבא, אתה רוצה שאקשיב למה שעובר עליך? באותו הרגע מארשל חשב לסרב. מהרבה סיבות. ואז הוא חשב על זה שוב ונענה להצעת בנו. הוא אמר שכל ילדיו הקשיבו לו במשך 45 דקות, כשהוא סיפר על היום שעבר עליו. זה היה כל כך מרפא עבורו, שהם שמו מוזיקה והתחילו לרקוד.
שיתוף והקשבה, אלו שני עקרונות כל כך חשובים כדי למלא צרכים, כדי ליצור קירבה, אמון, כדי שהם באמת יבואו בפעם הבאה ויספרו❣️
Comments