שרון קולר
5 מאי 20201 דקות
די! הבית הזה כבר מטונף! מישהו חייב לנקות אותו!
מישהו?
הרי ברור שזו אני.
לאף אחד לא איכפת בבית הזה...
כל המחשבות וההנחות מתחילות לרוץ לי בראש.
ואז אני נזכרת לנשום.
ומזכירה לי שכל ההנחות,
המחשבות,
הביקורת
והשיפוטים מראש,
הם שלי.
בראש.
לאו דווקא מציאות.
"חשוב לי לנקות מחר את הבית, אני אשמח לעזרה"
"מתי תוכלו לעזור לי?"
"מה תרצו לעשות?"
לא ממש שאלתי אם הם רוצים.
הנחתי שהם לא ירצו להשתתף
(שוב ההנחות הסתננו לי לראש..🤫)
מצד שני, אני סומכת עליהם שהם יודעים להגיד 'לא'.
והם יודעים שה'לא' שלהם פותח שיחה ונשקל בכנות.
אני מוכן ב 12-13.
סבבה,
ומה תבחר לעשות?
ספונג'ה...
מעולה.
תוכל לתאם עם אחותך ולראות שזה מתאים לשניכם, השעה?
כן. היא מסכימה. והיא תדאג לכל הכביסה.
מגניב אני חושבת לעצמי.
12 מגיע.
הוא חוזר מהגינה ומפשיל שרוולים.
היא עוד צריכה תזכורת קטנה.
הוא מסיים, היא מתחילה.
אמא, אפשר לשים מוזיקה?
בטח, מה שעושה לך נעים.
והנה המוזיקה בכל הבית מרימה לכולנו את הניקיונות בכיף.
הוא יוצא מהחדר ועוזר לה עם הכביסה.
בא לי לעזור לך.
יש!
ובתוכי שמחה על השותפות והעזרה.
וגם הבית נקי!!
היה כיף :-)
איך זה אצלכם?
מנקים ביחד?
ביום קבוע או כשמקבלים ג'ננה? 😅
מוזמנים לכתוב לי כאן בתגובות, או בפייסבוק - https://www.facebook.com/kesherSharonK/posts/566032280723599