אז איך מדברים על ווסת עם המתבגרת? היא כבר בת עשר, הווסת הראשונה כמעט שם, איך ניגשים?
הדבר הראשון שאני אומרת להורים בסדנאות, זה לבוא מוכנים לשיחות. כל שיחה ובמיוחד לשיחה הזו.
מוכנים זה לא מבחינת הידע, ידע יש בשפע בגוגל ולפעמים הילדות יודעות לחפש יותר טוב מאיתנו... לבוא מוכנים זה אומר, להבין בתוכי, מה אני מרגישה, מה אני רוצה להגיד, מה חשוב לי?
לאט לאט כשהן מתבגרות, הן נעלמות לתוך המסכים, נתקעות שעות בחדר, ואנחנו עומדים מאחורי דלת סגורה, ולפעמים אנחנו נדרשים אפילו לדפוק כדי לקבל רשות להיכנס. לכן לרוב הצרכים החשובים להורים הם הקשר, החיבור והתקשורת.
אז מה חשוב לי בשיחה הספציפית הזו עם הבת שלי? חשוב לי להכין אותה כדי שלא תהיה מופתעת פתאום כשהווסת מגיעה, חשוב לי להסביר לה על הגוף שלה שמשתנה, חשוב לי להסביר מה זה ווסת, מה זה PMS, ואולי לדבר גם על מיניות?
לי אישית חשוב שמעבר לכל זה, היא תרגיש שאני תמיד פה לכל שאלה שתעלה, לכל דבר מסקרן שהיא תפגוש בדרך, לדברים נעימים יותר או פחות, חשוב לי להיות כתובת עבורה, וזה לא מובן מאליו בכלל....
לכמה מכן אמא היתה כתובת? כמה מכן רציתן שאמא תהיה כתובת? שיהיה אפשר לדבר בפתיחות? לשאול, להבין, לקבל תמיכה וחיבוק עוטף ברגעים מאתגרים? איך עושים את זה?
מתחילים בנו האם שאלתן את עצמכן למה זה מביך לדבר על זה? הרי גוף האישה הוא דבר טבעי, וגם הווסת, והמחזוריות אליה אנחנו נכנסות בשלב הנערות, כולם חלק מהטבע, מחזור החיים.
ועדיין, לווסת יש שמות קוד - "קיבלתי" או "התחרבנתי", דגל אדום... המעידים על הבושה, ההסתרה. למה? רוב האימהות מסתירות מהילדים את היותן בווסת והילדים לא נחשפים לתחבושות או טמפונים עד הנערות לפחות. אז בואו לרגע נברר, כל אחת עם עצמה, למה זה מביך? מה הייתן רוצות שיקרה? איך הייתן רוצות שהשיחות האלו ייראו? אשמח לקרוא בתגובות, ואם עניתן לעצמכן, שימו איזו בתגובות
משאירה לכן בקישור משהו קטן למחשבה -
