"אני רוצה לדעת שהצלחתי בחינוך של הילדים שלי" הוא אומר.
"מה זה אומר מבחינתך שהחינוך שלך הצליח?" אני שואלת אותו.
האמירה הזו חוזרת בכל מיני ואריציות כשאני שואלת הורים מה חשוב להם בהקשר המשפחתי-הורי.
אבל מה זה אומר "החינוך שלי הצליח"?
האם כשהילד שלי עושה מה שאני אומרת לו בלי להתווכח, זה נקרא הצלחה?
האם כשהילדה שלי מדברת אלי בנימוס זו הצלחה?
והאם כשהבן שלי מסיים את זמן המסך שלו ומכבה את המחשב מבלי להתווכח, אז אדע שהצלחתי?
האם כשהילד שלי משתטח על הרצפה בקניון זה אומר שנכשלתי?
או כשהוא בועט בי?
ומה אם הוא קורא לי 'מטומטמת', כישלון חרוץ?
מה זה אומר חינוך מוצלח?
שווה לשאול את עצמנו לפעמים…
מארשל רוזנברג אומר "אם המטרה שלך היא לגרום לאנשים לעשות את מה שאתה רוצה, אל תלמד NVC. לך לבי"ס אילוף כלבים"
מאוד בוטה? אולי.
מעורר מחשבה? בטוח.
מבחינתי, השאלה היא מה אני רוצה להשיג במערכת היחסים הזו של הורים-ילדים.
מה חשוב לי?
אחד התרגילים שאני נותנת בסדנה נותן כמה דקות לכל הורה לחשוב מה הוא רוצה שיהיה בהורות שלו, מה חשוב לו, איך הוא רוצה שהקשרים שלו עם הילדים שלו יראו, עכשיו ובעתיד, כשיהיו גדולים.
אני מזמינה אתכם לקחת דף ועט ולכתוב, כמה דקות.
אשמח שתשתפו כאן, אם מתאים לכם, מה כתבתם או איך היה התרגיל הזה עבורכם.
