את לא יוצאת ככה מהבית! תראי איך את לבושה! תתלבשי כמו שצריך! את לא לבושה בכלל!!
מכירים? אני ממש זוכרת את המפגש הזה. עם הביקורת על מה שאני לובשת. אני אפילו זוכרת סיטואציה מאוד ברורה, בה חזרנו מחו"ל, היו לי בגדים חדשים וממש רציתי ללבוש אותם למסיבה. אבל כשעמדתי מול המראה, שניה לפני שיצאתי, אמא שלי ישר אמרה- ככה לא. נקודה. (היום, במבט לאחור, אני רואה הרבה בנות שככה מתלבשות, פשוט הקדמתי את זמני...🤣)
לפני כמה חודשים הייתי בסדנה על מיניות, שהעלתה בי המון שאלות לגבי הלבוש של הבת שלי. ואתם יודעים מה מוזר? לא עלתה לי אף שאלה לגבי הלבוש של הבן שלי...
מה יש שם, בלבוש של בנות, שבשלב מסוים מעורר כל כך הרבה רגשות, בנו ההורים? כשהן קטנות ולובשות מכנסיים קצרצרים זה בסדר, ופתאום זה הופך ללא בסדר. ביום בהיר אחד. כמה זה מבלבל עבורן? אני ממש זוכרת את היום שבו אבא שלי אמר לי שככה אני לא יכולה להתלבש יותר. הייתי בהלם. אני זוכרת שזה בא בלי שום הסבר. וכבר לא ידעתי, מה כן, מה לא. בכל פעם התלבטתי מחדש הייתי מבולבלת, ולא היתה לי תשובה.
הפחד שעולה הוא מאוד גדול. וגם הדאגה, כמובן, לשלום ילדינו. אין לי ספק שזה מה שיש שם, מתחת לאמירות האוטומטיות-מקובלות האלה.
והצעקה סביב העניין הולכת וגדלה, למה לבנות אסור ככה ולבנים מותר אחרת.
אבל אני רוצה רגע להחזיר אותנו הביתה. בואו נדבר על זה. בואו נשב עם הבילבול שלנו, נבין מה אנחנו רוצים להעביר כמסר לילדים שלנו. ובואו נדבר על המסר. על הרגשות שלנו, של דאגה, של בלבול, של חוסר ביטחון.
על הרגשות שלהם, שהם רוצים למצוא את הדרך שלהם, להביע את עצמם.
שיח מהלב. אפשר ללמוד את זה.
