"אמא, אני רוצה ללכת להצגה היום! זו ההופעה האחרונה! אין הזדמנויות אחרות!"
ואני נאנחת.
שוב פעם... בקשות. דרישות. הגזמות... אין לי כוח.
אין לי כוח לארגן לה טרמפ... והיא תחזור מאוחר...
ושוב פעם הבקשות האלה.
כמה בקשות יש לה...
בא לי לפעמים פשוט להגיד "לא" ושזה יתקבל בפשטות וזהו.
ואני יודעת שזה לא קורה.
ואני כבר עייפה...
עייפה מהויכוחים שנלווים לכל בקשה.
נאנחת.
מתלבטת, נושמת.
וממש פתאום, מתגנבת לה מחשבה.
איזו תחושת רווחה שמגיעה עם ההבנה,
שאם זה היה אח שלה,
הייתי עושה את זה בקלילות.
עובדה,
כבר יומיים אנחנו מתזזים בשבילו הסעות,
הרבה יותר רחוקות,
בלי להוציא מילה.
אפילו בשמחה.
ולמה לה זה לא מגיע?
שזה יעשה ככה בשמחה?
לא ברור ומאוד כואב.
התובנה הזו ממש כאבה לי.
וברור לי שהיא מגיעה עכשיו,
כי לא יכולתי להכיל את זה קודם.
ואני גם יודעת שהיא אמרה מלא פעמים משהו על זה שלא אוהבים אותה.
ופתאום זה מתחבר לי גם לזה.
לא שאוהבים אותה יותר,
אלא שיותר קשה לעשות עבורה.
ואני יכולה לחשוב על מלא תירוצים למה-
היא מבקשת לא נעים,
היא לא מוותרת,
היא מתעקשת....
כי היא רוצה את מה שמגיע לה.
וזה בעיניי הכי בסיסי,
שיגיע לה.
והייתי יכולה להלקות את עצמי, על כך שככה היא למדה כי זה מה שהיה כאן.
שאם היא לא מבקשת אחרת,
היא לא מקבלת.
שהיא חייבת להתעקש כדי לקבל.
אני מבינה אותי ואותה.
מבינה את הקשיים שהיו לי לתת,
בגלל הרבה דברים,
עומס פיזי וריגשי,
שני ילדים קטנים (שהם היו אז),
הגדול שהיה צריך יותר תשומת לב בזמנו...
ואולי עכשיו,
הגיע הזמן שלי לנשום,
ולהבין שעכשיו זה הזמן שלה.
שאני יכולה לראות אותה אחרת.
שאני יכולה להתאמץ בשבילה בלי באמת מאמץ.
שאני יכולה להיענות לבקשות שלה בקלילות.
והנה אני מחפשת לה טרמפ להצגה,
והנה זה בא הכי בקלות.
והיא הולכת.
ואני כל כך שמחה בשבילה,
שהפעם זה היה אחרת,
בלי הויכוחים המתישים,
אותנו ואותה.
וכשהיא חזרה מאושרת ביקשתי לדבר איתה.
"שוב פעם את רוצה להגיד לי שאת אוהבת אותי?"
גם. אבל לא רק.
רציתי להגיד לך שפתאום הבנתי,
וכנראה שאין דרך אחרת להגיד את זה,
שאם זה היה יאיר הייתי מתייחסת לבקשה שלך אחרת.
ואני ממש רוצה לשנות את זה,
כי בא לי שיהיה לך בכיף.
שתהני.
"אני יודעת אמא, זה מה שאמרתי לך כל הזמן!"
כן. עכשיו אני מבינה למה התכוונת.
ואני רוצה לעשות את זה אחרת.
ואם תוכלי לעזור לי ולהזכיר לי מידי פעם, אני אשמח.
ואם לא, אשתדל לזכור לבד.
אפשר לחבק אותך?
