אמא! די! אני לא רוצה לדבר על זה! זה מביך? כן! למה? די!
הרבה הורים מספרים לי שכאן זה נגמר. כל שיחה על משהו שהוא קצת מביך, או חשוף, נגמר ב-די!
האמת, זה די הגיוני, לא? תחשבו על עצמכם בגיל הזה, אם אחד ההורים היה שואל אותך על הבחור החדש שיצאת איתו או- על הבחורה שניסית להתחיל איתה, הייתם מספרים ומשתפים פעולה?
אנחנו קצת מצפים לתוצאות שונות על ידי עריכת אותו ניסוי
אז איך זה יכול להיות אחרת? אם בתור התחלה נעלה את הנושא "מבחוץ", נספר על משהו ששמענו, נשאל את דעתם, ובעיקר- נקשיב ונשאל, נתעניין בסקרנות בעולם שלהם. ולרגע, נניח לחפירות או לדעותינו. את זה הם שומעים מאיתנו כמעט בכל הזדמנות אחרת
זה יכול להיות משהו כמו- שמעת על בית הספר שאמר לבנות שאסור מכנסיים קצרים? מה אתה אומר על זה? את חושבת שחוקי הלבוש של בנות צריכים להיות שונים משל בנים? ובעיקר להקשיב. מתוך התשובות שלהם, אפשר למצוא את השאלה הבאה, ליצור שיח, על מה שמעניין אותם, לתת להם הזדמנות להשמיע, לתת לנו הזדמנות להקשיב, להכיר אותם קצת יותר ולאט לאט לפתוח עוד נושאים לשיחה, עמוקים יותר, שנוגעים אליהם, לחיים שלהם וכמובן שלנו, בתור ההורים שלהם.
גם לשחות לא לומדים ישר בעמוקים, לאט לאט, שיחה של הקשבה בונה אמון, פתיחות, תחושה שאפשר להתייעץ ולשאול, שיש עם מי לדבר, יש מי שיקשיב.
במסגרת הקבוצה "הורים בימים שכאלה" אירחתי את תמר מעיין,
עובדת סוציאלית שחוקרת מיניות בריאה, ומלמדת בני נוער ואנשים מבוגרים.
במפגש דיברנו על איך מנכיחים במשפחה שיח על מיניות בריאה.
מוזמים להצטרף לקבוצה - קבוצת הורים בימים שכאלה
