"ציונים לא מעניינים אותי!" "אני יודעת שתצליחו, בלי קשר למה שהיה בתעודה" "למה את מאוכזבת? התעודה לא כזו גרועה" הציונים פחות מעניינים אותנו ההורים, נכון? בזמן האחרון, כל תקופת תעודות, השיח הזה מתעורר מחדש. אנחנו כבר יודעים בתור מבוגרים, שזה לא מה שיקבע אם הם יהיו מאושרים בחיים, או יצליחו בחיים (מה זה בכלל אומר?).
הרבה דברים אחרים הרבה יותר חשובים לנו, "דרך ארץ קדמה לתורה" אמרו חכמינו. ואני לגמרי מסכימה.
אבל אתם יודעים משהו, להם זה כן חשוב. לא הציון עצמו. אלא מה שקרה בדרך אליו. כמה הם השקיעו ולמדו ולפעמים הציון לא משקף את *זה* כמה החברים שלהם קיבלו, כי זה חלק מהמדד החברתי- האם בגלל הציון הזה הם נחשבים ל"יורמים" או "מגניבים"? (נכון, ביטויים של שנות התשעים, לא מעודכנת בחדשים) האם הם מאוכזבים באמת? או האם הם מאוכזבים כדי שתעודדו אותם ותחסכו להם את האכזבה שלכם? האם הם שמחים על ציון טוב? מה זה ציון טוב מבחינתם? האם "עובר" מספיק גם להם? ואם לא, אז למה? האם הציון הגבוה הושג ללא השקעה ונותן להם תחושת זלזול במערכת?
כל כך הרבה רגשות מתעוררים סביב הציונים, הזדמנות לשיח שמעלה הרבה שאלות ותהיות, על המערכת, על החיים, על איפה כל אלו פוגשים אותי בתור תלמיד ואותי בתור הורה.
אז לפני שמצהירים "ציונים זה לא חשוב", שבו רגע עם ילדיכם, בררו, האם זה חשוב לך? מה זה נותן לך? איך אתה מרגיש עם התעודה? ותהיו איתם עם הרגשות, הנעימים והלא נעימים, כי לכולם יש מקום ❤️
